ההיסטוריה של התחנה הראשונה
תחנת הרכבת המקורית בירושלים כללה בניין בן שתי קומות עם שני אגפים צדדיים של קומה אחת, מנגנון לשינוי כיוון הרכבת, מקלט ומיכל מים גדול. הארכיטקטורה הושפעה מאלמנטים אירופאיים וטמפלרים מהמאה ה-19. המבנה היה זהה למדי למבנה התחנה ביפו, למעט חומרי הבניין – כאשר בתחנה בירושלים השתמשו באבן גיר מקומית. עם הזמן נבנו תוספות שונות בהם שכבת בטון עבה שכיסתה את הגג מפחד ההפצצות של המטוסים האיטלקיים בימי המנדט הבריטי. עם סגירת התחנה לפעילות, הפך המתחם למוזנח ונטוש, זאת עד לעבודות השיקום והשימור ופתיחתו מחדש בשנת 2013.
קו הרכבת יפו – ירושלים
ירושלים של סוף המאה ה-19 החלה להתפתח ולצאת מן החומות. עם זאת, דרכי הגישה לעיר היו משובשות וזמן ההגעה מיפו ארך כעשר שעות, הדרך נעשתה לרוב על גבי גמלים וחמורים רתומים לעגלות. עם הפיתוח והגישה המודרנית שהקנו הטמפלרים בירושלים והגעת צליינים רבים לעיר הקודש, נוצר צורך וביקוש לתחבורה יעילה ומהירה יותר.
הרעיון להקמת מסילת רכבת לירושלים מצא לו תומכים רבים וביניהם האדריכל והארכיאולוג המפורסם ד”ר קונרד שיק והנדבן משה מונטיפיורי. מונטיפיורי פנה לשלטונות הבריטים ולשטונות העות’מאנים אך המאמצים נכשלו לבסוף, מסיבות פוליטיות וכלכליות. מי שחתום בסופו של דבר על הרכבת הראשונה לירושלים היה הבנקאי ואיש העסקים יוסף נבון. נבון נולד בירושלים למשפחה ספרדית וירושלמית שורשית ועסק במסחר ובבנקאות. הוא היה גם הספרדי הראשון שנשא אישה ממוצא אשכנזי בירושלים של אותה תקופה. לאחר שפשט את הרגל, עבר לצרפת ומשם החל לפעול להגשמת החזון להקמת קו רכבת לירושלים.
באמצעות השקעה של כסף רב ופנייה לשלטונות העות’מאניים, הצליח נבון לקבל זיכיון ל-71 שנה לבניית קו הרכבת, שהיה אמור גם להתפצל עד לשכם ועזה. לאחר שלא הצליח למצוא משקיעים נוספים, מכר את הזיכיון לחברה צרפתית. החברה שקיבלה סיוע ממשקיעים קתוליים בפריז, ייבאה פועלים ממצרים והצליחה לסיים את הבנייה בתוך שנתיים. סך העלות הכוללת הגיע לבסוף לסכום עתק של 14 מיליון פרנק.
ב-26 בספטמבר 1892 נכנסה הרכבת הראשונה מיפו אל תחנת ירושלים והתקבלה בטקס חגיגי ורב משתתפים. הרכבת עברה גם בתחנות לוד, רמלה, הכפר סג’ד, דיר אבאן (בסמוך לבית שמש) ובתיר, שם מילאו את המים בקטר. עם ההתפתחות הטכנולוגית התקצר זמן הנסיעה לשלוש שעות בלבד והרכבת לירושלים הפכה לכל תחבורה פופולארי וריווחי.
התחנה הראשונה הושקה בטקס רב רושם, בנוכחות נכבדי העיר, יהודים וערבים. בין הנוכחים בטקס היה אליעזר בן-יהודה שהעניק לסוס-הפלדה, שעדיין לא קיבל את שמו העברי – את השם “רכבת”. בימיה הראשונים של המאה שעברה שקקה תחנת הרכבת חיים, סחורות הגיעו ונשלחו, תיירים וצליינים העפילו ברכבת מנמל יפו לתחנה בירושלים.
ביקורו של הרצל בתחנה הראשונה
ב28 באוקטובר 1898, במהלך ביקורו בארץ ישראל, מגיע בנימין זאב הרצל לירושלים. היה זה יום שישי והרכבת התעכבה, כך שהגיע אל תחנת הרכבת ירושלים, זו שאתם מכירים כיום כ”מתחם התחנה הראשונה”, אחרי כניסת השבת. על אף שהיה תשוש וקדח מחום, בחר הרצל לצעוד ברגל מהתחנה ועד מלונו כשהוא נשען חולה על חברי המשלחת, כדי לא לחלל את השבת בעיר הקודש.
“בראותי שאין לו כוח ללכת ברגל”, כותב דוד (וולפסון, חבר המשלחת) שוב, “אמרתי לו שמפני היותו חולה מותר לו לנסוע בעגלה… כי הדרך רחוקה מאוד. אבל הרצל לא רצה בשום אופן לנסוע בעגלה: “זו לי הפעם הראשונה בירושלים עיר הקודש, איני חפץ לנסוע”.
(בנימין זאב הרצל, יומנים)
פרטים נוספים אודות ביקורו ההיסטורי של הרצל בירושלים, ניתן למצוא בסרטון המצוין של מרכז הרצל בירושלים. הסרטון צולם במסגרת פרויקט “הסטורי של הרצל” – תיעוד בסטורי של עשרת הימים ההיסטוריים של הרצל בארץ ישראל לכבוד 123 שנה לביקור. ניתן למצוא את הפרויקט המלא ברשתות החברתיות של מרכז הרצל וההסתדרות הציונית העולמית, וכמובן להגיע ולשמוע את סיפורו של חוזה המדינה במוזיאון הרצל שבירושלים.
